לרוב המשפחות קשה ליזום ולנהל שיחה כזו בעצמם. מניסיוננו, שיחה כזו יכולה להיות אפקטיבית ומקרבת, אך כדאי שינהל אותה איש מקצוע. מי חשוב שישתתף? האנשים הזקנים עצמם (במידה והם מעוניינים בכך), ושאר בני המשפחה- כל מי שמעוניין ועם יכולת ורצון לתרום את חלקו. לרוב, אנחנו משלבים בין מתן כלים פרקטיים לווינטלציה, וכך הנושאים שעל הפרק מדוברים בשקיפות ובשיתוף כולם.
ברוב המקרים, אנשים לא מכירים אנשי מקצוע באופן אישי, ופונים למי שהם מוצאים בחיפוש בגוגל. זו לא בהכרח טעות, אבל פעמים רבות זה לא מדויק. יש לא מעט אנשי מקצוע בתחום הזיקנה, וחלקם טובים וראויים, אך החלק שחסר בדר"כ הוא החלק הניהולי, הראייה הרחבה, ההסתכלות לטווח ארוך. כשנעזרים באיש מקצוע, צריך לוודא שהליווי מכסה את כל האספקטים האלו.
משלבים בין התנהלות רגילה לרגישות עמוקה לעצם היותו לבד. בין אם מדובר באלמן שחי שנים רבות לבד, או אדם שהתאלמן לאחרונה, גרוש וכו' – כולם מתנהלים לבד. חשוב למצוא את האיזון בין דאגה, אמפתיה והגשת עזרה, לבין לתת את המרחב והעצמאות החשובים כ"כ בסיטואציה כזו. פעמים רבות התחושה הקשה היא שלנו, בני המשפחה המטפלים, אך זו לא ההרגשה של האדם הזקן. בגיל הזיקנה הצרכים משתנים. חשוב לבדוק באיזה סוג של קשר הוא מעוניין, ולקיים את הקשר הזה ביום יום.
דמנציה, או בשמה העברי – קיהיון, היא קבוצה של מחלות בהן נפגעים התפקודים הקוגניטיביים (יכולות החשיבה) והמנטליים (התפקודים הרגשיים וההתנהגותיים). המחלה המוכרת שבהן היא אלצהיימר, בה חולים כ- 60% מהאנשים שיש להם דמנציה. איך מתנהלים נכון? חשוב לשמור על סביבה רגועה ככל שניתן, ולהשתדל לא להיכנס לעימותים עם האדם שיש לו דמנציה. כן, "לזרום" ולהיות סבלניים. הזיכרון לטווח קצר הוא שנפגע בצורה הקשה ביותר, וחשוב לזכור שאדם עם דמנציה אינו מסוגל ללמוד תפקודים חדשים. עם זאת, יש דברים רבים שאפשר לעשות, כמו התאמת טיפול תרופתי, טיפול במוסיקה, ובעיקר לתווך את המחלה לבני המשפחה, לחברים, למטפלים, ולציבור הרחב, אשר לרוב נרתע, מפחד ומובך ממחלה זו. ככל שהסביבה של האדם עם הדמנציה תדע יותר על המחלה, כך איכות חייו תשתפר. למחלות הדמנציה יש סטיגמה לא טובה. עלינו מוטלת החובה המוסרית והאנושית לנפץ את הסטיגמה הזו.
אחת הבעיות המרכזיות בטיפול באדם בגיל הזיקנה היא ריבוי הגופים הקיימים השייכים לעולם תוכן זה, וחלק גדול ממנו נמצא ברשת. חשוב להגיע למקורות מידע מהימנים. כדאי להתמקד בנושא אחד ואז לעבור לנושא הבא, לבחון, לקבל החלטה ולהסתכל כמה צעדים קדימה, ככל שניתן.
כמעט כל מי שמטפל בהוריו מרגיש רגשות אשם, אולם רובנו מטפלים בהם בצורה טובה. אז איך בכל זאת מתמודדים? שומרים על שיגרה רגילה ככל האפשר, פונים לייעוץ וטיפול המתאים לנו, ומזכירים לעצמנו על בסיס יום יומי שאנו עושים כמיטב יכולתנו. גם אם הם לא ייעלמו, כשאנחנו מטפלים בצורה טובה בהורינו רגשות האשם מופחתים באופן משמעותי.
כי רופא המשפחה הוא המנהל הרפואי שלהם, ובגיל הזיקנה יש לכך משמעות רבה. רופא משפחה טוב חושב עשרה צעדים קדימה, עוסק במידה רבה גם ברפואה מונעת, ורואה תמיד את האדם שמאחורי המטופל, ולא אוסף של מחלות. פעמים רבות הוא מלווה את האדם הזקן לאורך שנים רבות, מכיר אותו ואת משפחתו ויודע מתי צריך לשלוח אותו לרופא מומחה ולבדיקות, ומתי ניתן לוותר על כך. תפקידו, בין השאר, הוא לשמור על הרצף הטיפולי ולתאם בין היועצים והמומחים השונים. מעבר לכך, כמו אצל אנשים צעירים, האדם הזקן רואה ברופא שלו מקור סמכות, ויש סיכוי לא רע שאחרי שהוא ישמע את דעתו בנושאים רפואיים שונים הוא יטפל בהם בהקדם. בגיל הזיקנה, גם לנושאים הטכניים והפרקטיים חשיבות רבה: המרפאה שלו נמצאת קרוב לבית, שעות העבודה שלו נוחות, זמני ההמתנה לקביעת תור אצלו הם סבירים, ויש עליו ביקורות טובות ממטופלים אחרים. והכי חשוב: שיידע להקשיב, שיהיה סבלני, שתהיה לו כימיה עם האדם הזקן שהוא מטפל בו, ושיקפיד על כללי האתיקה המקובלים. בקיצור, שיהיה בנאדם.
