זקני השבט - מרכז רב מקצועי לגיל הזיקנה

מענה מדויק - דרך קלה

טיפול באדם זקן זו זכות.

ההורים שלנו, הסבתות והסבים שלנו ובני ובנות הזוג שלנו דאגו לצרכינו כל חייהם.

כעת תורנו לדאוג להם.

המערכת הציבורית, למרות הכוונות הטובות, לא מטפלת באדם הזקן בצורה הוליסטית. שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים לא הדוק, בני המשפחה נותרים ללא ליווי ומתגלעים חילוקי דעות.

זה לא חייב להיות ככה.

אנחנו צוות של מומחים בגיל הזיקנה. אנחנו אוהבים אנשים זקנים, יודעים עליהם הרבה, וכל הזמן לומדים עוד.

אנחנו מתמקדים בארבעה תחומים: ייעוץ רפואי, ייעוץ משפטי, ייעוץ בביטוח סיעודי ורפואי, וניהול טיפול המרכז את כל הנושאים יחדיו.

הקמנו את זקני השבט כדי לרתום את הניסיון הרב שצברנו לאורך השנים, ולהציע לכם את המענה המדויק ביותר.

נכון, לעיתים זה קשה, כואב, מדאיג. אך אפשר, עם הכוונה מקצועית, לשמור על איכות חיים טובה של כולנו. בין אם אתה ילד בן 45 שמטפל באמא שלך, או אם את בת זוג בת 84 שמטפלת בבן הזוג שלך- יש מה לעשות.

והכי חשוב: אנחנו איתכם בקשר כל הזמן.

אל תישארו לבד. אנחנו פה

סיפורי הצלחה

ההורים של יואב גרים בראשון לציון, בדירת ילדותו. אבא שלו בן 82 ואמא שלו בת 79. הוא גר בגליל, ויש לו שתי אחיות- אחת גרה בלונדון והשניה בדרום הארץ. כולם ביחסים טובים ושומרים על קשר טוב וחם עם ההורים. לאחרונה הוא מודאג. אמא שלו, שתמיד הייתה עצמאית, נפלה כמה פעמים. מקל הליכה יוכל לעזור לה, אך היא מסרבת לנסות, וזה גורם למתח ביניהם. הצענו לו שאנחנו, בזקני השבט, נשוחח איתה על כך, באופן עדין ומכבד, ושהוא פשוט יהיה איתה, עם הנכדים, ויתמקד בחוויות חיוביות. לאחר 2 שיחות שלנו עם אמא שלו, אחת איתה לבד ואחת משותפת עם בתה, היא הסכימה לנסות. מאז היא מרגישה בטוחה יותר, המתח בינה לבין יואב ירד בצורה משמעותית, והקשר ביניהם התחזק.  

ליאורה, מחיפה, נשואה לאוהד 46 שנה. אוהד אובחן עם דמנציה לפני שש שנים, אולם בדיעבד ליאורה זוכרת סימנים למחלתו גם לפני. היום הם גרים בדירה חדשה אליה עברו אחרי 35 שנה באותה הדירה, בה גדלו שני ילדיהם. אוהד מבקר 3 פעמים בשבוע במרכז יום בשכונה שלו. הוא לבבי, אופטימי, אוהב לבשל ולעשות ספורט. זה מתעתע. מבחינה פיסית הוא נראה מצוין, אך מבחינה קוגניטיבית מצבו מידרדר. בכל השנים היא טיפלה בו בכוחות עצמה, אולם העומס הלך וגבר, והיא מרגישה חסרת סבלנות ומתוחה. נפגשנו לפגישת היכרות, הקשבנו, כתבנו על דף מהם הנושאים העיקריים שחשוב לה לטפל בהם, ויצאנו לדרך. לפני כמה חודשים היא החליטה להכניס עובד זר לביתם. מאז העומס שלה ירד באופן משמעותי, והיא פנויה יותר לחיי היום יום שלה. והכי חשוב – הקשר שלה עם אוהד השתפר, ושניהם יותר רגועים.  

זיכרונות מאנשים זקנים

כשהייתי בת 6 עברנו דירה. ההורים שלי היו טרודים עם המובילים בפריקת הארגזים מהמשאית. אני ישבתי על המדרגות המובילות לירידה לבית, עסוקה כל כולי בסריגה. היו לי שתי מסרגות שסבתא נתנה לי וכדור קטן של חוט כחול מגולגל שנשאר לה מאיזה סוודר. כל מי שעבר נעצר ולא האמין למראה עיניו...(נהניתי גם מהסריגה וגם מההתפעלות...). סבתא לימדה אותי לסרוג בשתי מסרגות ובמסרגה אחת, ומאז הסריגה היא אחד התחביבים האהובים עלי. מין פינה כזו שלי עם עצמי. אח"כ גם תפרנו יחד במכונת תפירה שהייתה לה- מכונה ישנה של פעם, לא חשמלית. היינו מדברות, הייתי מתייעצת איתה על כל מיני דברים. כשגדלתי, סבתא לימדה אותי מה אפשר לעשות עם תחרות ורקמות ולא היה גבול להתפעלות שלי. הייתי מאושרת. דברים שנהגתי לחפש בשוקי פשפשים- היו לסבתא בארונות ועוד מעשה ידיה. סבתא הופתעה שהדברים האלה מדברים אליי. היא נהגה לומר לי, "לא חשבתי שזה מעניין משהו". עד היום המסרגות של סבתא שמורות אצלי ומשמשות אותי ולעתים גם את בתי. גם התחרות שעשתה אצלי. חלקן משמשות לי בביתי. וכל פעם שמשהו אומר: "איזה וילון...", אני עונה בגאווה: "זה סבתא שלי עשתה". באירועים מיוחדים כמו בר/בת מצווה לילדים שלי אני שולפת את המפה שנתנה לי ומשתפת אותה ברגעים היקרים האלה. שמחה וגעגוע.
גילי
אני זוכרת טוב מאוד את סבא שלי מצד אמי ואת סבתא שלי מצד אבי מאוד טוב. הייתי הנכדה הבכורה בשני הצדדים והייתי קרובה אליהם. סבא שלי היה מנהל בכיר בכרמל מזרחי. אני זוכרת שבתקופת הקיץ משאיות היו פורקות אצלו בבית ארגזים של ענבים והיינו אוכלים עד שכאבה לנו הבטן. כל פעם שהייתי באה אליהם הוא היה מכריח אותי לאכול כריך עם קציצות או דג. עם סבתא הייתי מדברת המון בספניולית/ לדינו, היה לנו קשר ממש קרוב. כשהיא קיבלה שבץ אבי ואני היינו הולכים לבקר אותה כמעט כל יום בבית החולים במשך כחצי שנה. משניהם היה לי קשה מאוד להיפרד כשהם נפטרו, ואני זוכרת אותם באהבה.
ענת
חוויה מסבתא לורה: מקפלות מצעים ביחד. אני בת 10. עומדות עם הסדין אחת מול השניה. כל אחת תופסת צד. פינה אחת ביד ימין ואחת בצד שמאל. סבתא מלמדת אותי למתוח חזק פינה נגדית (יד ימין שלי מושכת ויד ימין שלה מושכת). סבתא צוחקת שאין לי כוח. ״יותר חזק! שיהיה ישר! תגידי- אין לך כוח?!?
עינת
אני זוכר את סבי וסבתי הייקים. הייתי הנכד הכי קטן והם היו ממש מבוגרים, אבל אהבתי לנסוע אליהם מדי פעם באוטובוס ולבלות בבית הקטן שלהם את אחר הצהריים. סבתא שלי תמיד דאגה לסבא שלי, שהייתה לו סוכרת, כמו לילד קטן...היא הייתה מכינה לו ארוחות קטנות, בדיוק באותו מידה, אותו תפריט ובאותן שעות. היא חלטה לו עגבניה, קילפה אותה וערבבה עם כף גבינה לבנה. בשלב מסוים הם עברו לבית אבות וסבי נפטר לצערי הרב. סבתי חייתה עד גיל 101! שניהם חיו חיים פשוטים ומאושרים.
אמיר

צוות זקני השבט, מציעים לסייע מרחוק, ללא עלות, לכל אדם זקן או לבני/בנות משפחה שמטפלים באדם זקן מאיזורי העימות. זאת, בהתאם לכללים האתיים והמקצועיים של כל אחד מאיתנו, והפניות שלנו.