זקני השבט - הכתובת המקצועית שלכם לטיפול בהורים מבוגרים
ההורים שלנו דאגו לנו מהיום שנולדנו. כעת תורנו לדאוג להם
טיפול בהורה מבוגר הוא זכות גדולה, אך ברגעי משבר וירידה תפקודית, הוא עלול להפוך למשימה מורכבת, מציפה ושוחקת.
המערכת הציבורית (למרות הכוונות טובות), פועלת לעיתים תכופות באופן מקוטע: הגורמים השונים אינם מסונכרנים ביניהם, הבירוקרטיה סבוכה, ובני המשפחה נותרים ללא ליווי צמוד, מוצפים בעומס רגשי ומתמודדים עם קשיים ולעיתים גם עם חילוקי דעות.
זה לא חייב להיות ככה
הקמנו את זקני השבט מתוך אהבה והערכה עמוקה לאדם המבוגר, והבנה מקיפה של הצרכים המשפחתיים.
רתמנו את הניסיון והידע של צוות מומחים בכיר כדי להעניק להוריכם ולכם מעטפת מקצועית שלמה במקום אחד.
חמשת עמודי התווך של השירות שלנו:
- ניהול טיפול גרונטולוגי (Gerontological Care Management ): ניהול ברמה ההוליסטית, ריכוז כלל המענים, סנכרון מול אנשי המקצוע השונים וניהול השגרה והמשברים ע"י קשר שוטף איתכם, המשפחה.
- ייעוץ רפואי גריאטרי ופנימי: חוות דעת קליניות על ידי רופאים בכירים, סקירת תרופות, איזון קליני ומעקב רפואי מתמשך.
- טיפול רגשי וייעוץ משפחתי: ליווי רגשי ממוקד לכם- בני/בנות הזוג או הילדים המטפלים בהוריהם, התמודדות עם שחיקה ועומס, וגישור בדינמיקה המשפחתית במידת הצורך.
- ייעוץ ראשוני לביטוח סיעודי: מיפוי הפוליסות הקיימות, בדיקת התנאים וחוות דעת לגבי כדאיות הגשת תביעה.
- מיצוי זכויות, סיוע בבירוקרטיה וליווי בהכנסת מטפל 24/7 (מטפל זר): מיפוי מקיף של הזכויות המגיעות להוריכם, סיוע במילוי טפסים לביטוח הלאומי ולרשות האוכלוסין וההגירה, וליווי צמוד בהכנסת עובד 24/7.
נכון, הדרך לעיתים קשה, מדאיגה ומציפה. אך עם ההכוונה המקצועית הנכונה, ניתן למנוע סבל מיותר, לשמור על איכות חייו הטובה של ההורה שלכם, ולהחזיר לכם את השקט הנפשי.
והכי חשוב: אנחנו בקשר רציף וזמין לכל אורך התהליך.
אל תישארו לבד
אנחנו כאן:
עבורם
עבורכם
סיפורי הצלחה
ההורים של יואב גרים בראשון לציון, בדירת ילדותו. אבא שלו בן 82 ואמא שלו בת 79. הוא גר בגליל, ויש לו שתי אחיות- אחת גרה בלונדון והשניה בדרום הארץ. כולם ביחסים טובים ושומרים על קשר טוב וחם עם ההורים. לאחרונה הוא מודאג. אמא שלו, שתמיד הייתה עצמאית, נפלה כמה פעמים. מקל הליכה יוכל לעזור לה, אך היא מסרבת לנסות, וזה גורם למתח ביניהם. הצענו לו שאנחנו, בזקני השבט, נשוחח איתה על כך, באופן עדין ומכבד, ושהוא פשוט יהיה איתה, עם הנכדים, ויתמקד בחוויות חיוביות. לאחר 2 שיחות שלנו עם אמא שלו, אחת איתה לבד ואחת משותפת עם בתה, היא הסכימה לנסות. מאז היא מרגישה בטוחה יותר, המתח בינה לבין יואב ירד בצורה משמעותית, והקשר ביניהם התחזק.
ליאורה, מחיפה, נשואה לאוהד 46 שנה. אוהד אובחן עם דמנציה לפני שש שנים, אולם בדיעבד ליאורה זוכרת סימנים למחלתו גם לפני. היום הם גרים בדירה חדשה אליה עברו אחרי 35 שנה באותה הדירה, בה גדלו שני ילדיהם. אוהד מבקר 3 פעמים בשבוע במרכז יום בשכונה שלו. הוא לבבי, אופטימי, אוהב לבשל ולעשות ספורט. זה מתעתע. מבחינה פיסית הוא נראה מצוין, אך מבחינה קוגניטיבית מצבו מידרדר. בכל השנים היא טיפלה בו בכוחות עצמה, אולם העומס הלך וגבר, והיא מרגישה חסרת סבלנות ומתוחה. נפגשנו לפגישת היכרות, הקשבנו, כתבנו על דף מהם הנושאים העיקריים שחשוב לה לטפל בהם, ויצאנו לדרך. לפני כמה חודשים היא החליטה להכניס עובד זר לביתם. מאז העומס שלה ירד באופן משמעותי, והיא פנויה יותר לחיי היום יום שלה. והכי חשוב – הקשר שלה עם אוהד השתפר, ושניהם יותר רגועים.
זיכרונות מאנשים זקנים
כשהייתי בת 6 עברנו דירה. ההורים שלי היו טרודים עם המובילים בפריקת הארגזים מהמשאית. אני ישבתי על המדרגות המובילות לירידה לבית, עסוקה כל כולי בסריגה. היו לי שתי מסרגות שסבתא נתנה לי וכדור קטן של חוט כחול מגולגל שנשאר לה מאיזה סוודר. כל מי שעבר נעצר ולא האמין למראה עיניו...(נהניתי גם מהסריגה וגם מההתפעלות...). סבתא לימדה אותי לסרוג בשתי מסרגות ובמסרגה אחת, ומאז הסריגה היא אחד התחביבים האהובים עלי. מין פינה כזו שלי עם עצמי. אח"כ גם תפרנו יחד במכונת תפירה שהייתה לה- מכונה ישנה של פעם, לא חשמלית. היינו מדברות, הייתי מתייעצת איתה על כל מיני דברים. כשגדלתי, סבתא לימדה אותי מה אפשר לעשות עם תחרות ורקמות ולא היה גבול להתפעלות שלי. הייתי מאושרת. דברים שנהגתי לחפש בשוקי פשפשים- היו לסבתא בארונות ועוד מעשה ידיה. סבתא הופתעה שהדברים האלה מדברים אליי. היא נהגה לומר לי, "לא חשבתי שזה מעניין משהו". עד היום המסרגות של סבתא שמורות אצלי ומשמשות אותי ולעתים גם את בתי. גם התחרות שעשתה אצלי. חלקן משמשות לי בביתי. וכל פעם שמשהו אומר: "איזה וילון...", אני עונה בגאווה: "זה סבתא שלי עשתה". באירועים מיוחדים כמו בר/בת מצווה לילדים שלי אני שולפת את המפה שנתנה לי ומשתפת אותה ברגעים היקרים האלה.
שמחה וגעגוע.
אני זוכרת טוב מאוד את סבא שלי מצד אמי ואת סבתא שלי מצד אבי מאוד טוב. הייתי הנכדה הבכורה בשני הצדדים והייתי קרובה אליהם. סבא שלי היה מנהל בכיר בכרמל מזרחי. אני זוכרת שבתקופת הקיץ משאיות היו פורקות אצלו בבית ארגזים של ענבים והיינו אוכלים עד שכאבה לנו הבטן. כל פעם שהייתי באה אליהם הוא היה מכריח אותי לאכול כריך עם קציצות או דג. עם סבתא הייתי מדברת המון בספניולית לדינו, היה לנו קשר ממש קרוב. כשהיא קיבלה שבץ אבי ואני היינו הולכים לבקר אותה כמעט כל יום בבית החולים במשך כחצי שנה. משניהם היה לי קשה מאוד להיפרד כשהם נפטרו, ואני זוכרת אותם באהבה.