להזכירכם, סיפורנו מתחיל בניסיון השתלטות של שני ילדיו של אדם מקסים, כל אחד מהם לחוד, על רכושו של אביהם עוד בחייו. כל אחד מהילדים נקט בטריק אחר על מנת להשיג את מבוקשו:
הבת ביקשה להכריז על אביה כעל אדם שיש למנות לו אפוטרופוס מחמת ירידה קוגניטיבית והיותו נתון להשפעה על ידי אחיה. הבת ציפתה כי בית המשפט ימנה אותה ואת אחיה לתפקיד וכי הדרישות הרבות לתיעוד כל שקל שיוצא מכספי האב, ימנעו זליגה של כספי ירושה החוצה. כמו כן, ההכרזה כי אביה אינו מסוגל לנהל את חייו תמנע מאחיה להחתים את האב על מסמכים שונים דוגמת צוואה, המחאות, יפויי כוח מתמשך וכד'.
הבן, שכבר הקדים תרופה למכה, החתים את האב על יפוי כוח מתמשך שמקנה לו את השליטה בנכסי האב ובענייניו ברגע שהאב יאבד את יכולתו לנהל את חייו לבד. היה זה הישג הגדול שכן על מיופיי כוח מתמשך אין פיקוח של המדינה אלא אם מדובר בהוצאות גדולות וחריגות.
אז מי ניצח? השאלה הנכונה לשאול היא "מי הפסיד", ואין ספק כי זהו האב שילדיו מתקוטטים בטרם עת, על הנכסים שיוריש להם בבוא העת.
מצד אחד, אם בית המשפט היה מתרשם שאכן האב כבר "אינו מבין בדבר" היה נכנס לתוקף ייפוי הכוח המתמשך עליו חתם האב לטובת הבן, והבן היה מתחיל לנהל את ענייני האב ללא כל פיקוח וללא מעורבות של אחותו.
שאלה ראשונה: האם זהו מצב בריא למשפחה מסוכסכת? תשובה: לא.
אם בית המשפט יתרשם שהאב כשיר לחלוטין, כפי שאכן קרה, הרי שאפשרות השכנת האמון בין הילדים, או בין האב לבת – נפגעה קשות.
שאלה שנייה: האם זה מצב עדיף למשפחה שקיים בה כבר סכסוך? תשובה: לא.
הליכי אפוטרופסות, וכיום גם הליכי עריכת ייפוי כוח מתמשך משמשים לצערנו, ככלי להעצמת סכסוכים בין בני משפחה, בידי בני משפחה רבים (לעיתים בגיבוי עורכי דין) כל זאת על חשבון האדם הזקן, דווקא ברגעים הקשים בהם הוא הופך לתלוי בבני משפחתו.
חשוב לדעת שאפשר גם אחרת.
אפוטרופסות היא כלי משפטי שנערך "בדיעבד", כאשר האדם כבר איבד את יכולותיו הקוגניטיביות, ולפעמים אין אפשרות בשלב זה להתערב התערבות טיפולית או מניעתית ביחסים בין כל המעורבים. בתיקים אלו המובאים אל בית המשפט כאשר בני המשפחה לא מסוגלים אפילו להסכים על זהות האדם (או האנשים) המתאימים לתפקיד, בית המשפט ממנה עמותה או תאגיד אפוטרופסות לשמש כאפוטרופוסים לאדם, בטענה הצודקת ש"בית משפט אינו גננת" שתפקידה לפתור מריבות של צדדים ניצים.
לעומת זאת, ייפוי כוח מתמשך, שאמור להיות ערוך וחתום עוד בשלב שהאדם הממנה מבין על מה הוא חותם ויכול לקחת בחשבון את מערכת היחסים במשפחתו, הוא כלי משפטי נהדר שמאפשר הסדרה מראש של הסכסוכים במשפחה, ללא מעורבות בית המשפט, ובכלים גישוריים או טיפוליים בנוסף למשפטיים.
לשם כך, כאשר מתקבלת ההחלטה כי הגיע הזמן לערוך ייפוי כוח מתמשך, יש לפנות לעורכי דין שאינם רק "מוסמכים על ידי משרד המשפטים" לערוך ייפוי כוח מתמשך, אלא גם מבינים דבר או שניים בזיקנה (לדוגמא – פגיעות קוגניטיביות). על עורכי דין אלה להיות בעלי רגישות לקיומם של סכסוכים במשפחה. עורכי דין שכאלה ימלאו את מצוואת המחוקק, יפגשו לבד עם האדם הממנה ויבינו מממנו מה הסיפור המשפחתי. לאחר שישמעו, ובהיותם אנשי משפט, ולא פסיכולוגים או עובדים סוציאלים, יוכלו עורכי הדין להציע ללקוח – הוא הממנה ולא אחד הילדים – את חלוקת הנטל הנראית להם המתאימה ביותר לעתיד. עורכי הדין ידעו איך לתווך את רצון ההורה למיופיי הכוח, שהם הילדים בחלק ניכר מהמקרים. עורכי יפוי הכוח המתמשך יכולים להציע גם ייעוץ משפטי נכון לשאלות הקשורות בצוואות שמותיר אחריו האדם, ואשר חשיפתם בפני עורך ייפוי הכוח המתמשך חשובה.
ומה בנוגע למעורבות המדינה? כאמור, במקרה של ייפוי כוח מתמשך המדינה לא מעורבת "מהשקל הראשון" משום שזהו מסמך מבוסס אמון. אם הממנה סומך על האנשים בהם בחר, אז המדינה יכולה להיות רגועה לגבי הטיפול והוצאת הכספים, כל עוד לא מדובר בהוצאות חריגות.
למשל:
הענקות, תרומות, הלוואות – הגיוני שאדם יעניק סכומים כלשהם למטרות הללו אם יש לו כסף שאינו נחוץ לו. אבל כאשר הסכומים שמבקש מיופה הכוח להוציא עוברים גבול של מאות אלפי שקלים, המדינה דורשת הסברים. הראשון מביניהם – האם הממנה (אבא, אמא, בעל וכד') אמרו מפורשות כמה מותר לתת ולמי? ובאיזה תנאים? זה נקרא "הסמכה" והיא צריכה להופיע מפורשות במסמך. נושא דומה הוא מכירה של מקרקעין. האם חייבים למכור? לצורך מה? האם הממנה אמר שמותר למכור? ומה אמורים לעשות עם הכסף? מכיוון שאנחנו בעולם של "רצונו של אדם" מסמך ייפוי הכוח המתמשך אמור להשמיע לנו את קולו של הממנה ואת רצונותיו מתוך הנייר. באפוטרופסות, ברוב המקרים כבר קשה עד בלתי אפשרי לשמוע. ואולי זה ההבדל הגדול בין שני ההליכים.
וסוף הסיפור? השופט התרשם מאד מצלילותו של האב וניהל עימו שיחה נעימה בין כתלי בית המשפט. הוא מיד הבין גם שמדובר בסכסוך "טרום ירושה" בין הילדים. בקשת מינוי האפוטרופוס נדחתה בחיוב הבת בהוצאות משפט, עליהם ויתר האבא באצילותו.
עכשיו נותר לטפל בייפוי הכוח הרשלני לטובת הבן.
עו"ד פריימן היא היועצת המשפטית של זקני השבט
