השנה מציינת משפחתו של יצחק 5 שנים למותו, וזו הזדמנות להזכירו בכמה מילים:
יצחק נולד בתאריך 1.1.1918 להוריו חנה ואהרון שעלו לארץ מפולין. בן חמישי במספר מתוך שמונה אחים ואחיות. נולד גדל בת"א, למד בבית ספר יסודי "תחכמוני" ובבית ספר תיכון "גאולה" למסחר. בתחילה גרה המשפחה בשכונת "מכבי", שם שיחק כדורגל בקבוצת "חבריא" במגרש מכבי הסמוך לביתם, עד שנת 1940. כל חייו היה אוהד נאמן ונלהב של מועדון הכדורגל של קבוצת הפועל ת"א. בהמשך עברו הוריו ושמונת ילדיהם לבית רחב ידיים ברחוב הגדוד העברי ליד התחנה המרכזית הראשונה של תל אביב, שם חגגו לו את מסיבת בר המצווה.
בשנת 1938 התגייס יצחק למשטרה הבריטית, וגר ועבד כאלחוטן בחיפה. הוא נהג למסור לארגון "ההגנה" מידע היכן הבריטים מתכננים לעשות חיפוש, וכך הם היו מזיזים את ה"הסליקים" למקום אחר. לא פעם כמעט תפסו אותו וניצל בנס. במשפחתו היה פיצול: אביו ושלושה מהבנים היו חברי "האצ"ל", ואילו יצחק ואחיו יעקב היו בארגון "ההגנה".
בינואר 1944 הכיר את פרידה, שהייתה חברה טובה של אחותו אסתר. אבא סיפר שתמיד התנדב ללוות את פרידה לביתה לאחר שסיימה להכין שעורים עם אחותו. הם נישאו בתאריך 20.6.1944 באולם "הפועל המזרחי" ברחוב אחד העם 108 בת"א. באפריל 1945 נולד בנו הבכור מנחם, וביוני 1949 נולדה בתו הצעירה שרה. בשנת 1971 הפך לסבא כשנולד שי, נכדו הבכור. שי נולד בארצות הברית וכך כתב לו מנחם ברכה עם היוולדו, וזוהי דוגמה דוגמא לסגנון דיבורו וכתיבתו:
לשרהלה מתיל'ה ושי.
כל הכבוד!
ילדים, אין מילים בפי להביע את רגשי שמחתי ואשרי על הבשורה שנתבשרתי ביום שישי לפנות ערב, כאשר קולך הברור והצלול, שרהל'ה, נשמר ממרחקים "אבא אתה סבא! יש לי בן- שי"
גלי שמחה ואושר מלאו את לבותינו ומיד אספנו את כל המשפחה ושמחנו ובילינו עד חצות. הרגשנו כל הלילה, שאתם נסכתם אושר לכוס חיינו. תפילתי ותקוותי שהכל ילך למישרים. שמרו על עצמכם ועל בנכם. באהבה רבה ובמזל טוב מאביכם יצחק.
בהמשך נולדו ליצחק חמישה נכדים נוספים, ובסה"כ זכה במהלך חייו לאשה אוהבת אחריה חיזר כל חייו, שני ילדים, שישה נכדים ועשרה נינים.
הוא זכה לאהוב ולהיות אהוב, עד מותו בחודש מארס 2019.
ליצחק הייתה יכולת מיוחדת להבחין ברגע מאושר כשהוא מתרחש, לעצור את כולנו ולשאול אותנו:
"הידע המאושר כי מאושר הנהו?"
"אשרינו ומה טוב חלקנו"
"האושר הטוב בתמרוקים"
"שורו הביטו וראו מה גדול היום הזה…"
כך, הוא לימד אותנו לעצור, להבחין, להעריך וליהנות מרגעי האושר. וכשלא היינו מרוצים מהישגינו, לא נתן לנו לזלזל במה שהושג ואמר:
"מה דלה הפסגה לאחר שהושגה"
למרות כל הכתוב לעיל, יצחק היה שתקן ונהג לשבח את יכולת השתיקה, באומרו, לדוגמה:
"סייג לחכמה שתיקה"
"מילה בסלע שתיקה בתריי"
"גם אוויל יחריש חכם ייחשב"
ליצחק לא היה דבר שחשוב לו יותר משלום בית שלום בין חברים ושלום בין אנשים, והוא נהג לומר:
"אין כמו משפחה"
"צר העולם לשני שונאים אך רחב קוף המחט להרבה אוהבים"
"החזק מוותר! זה תפקידו! החלש לא יכול להרשות לעצמו לוותר. החזק- כן!"
"המלווה כסף לידיד את שניהם מפסיד."
"אם סירבת לידיד, אשר היטבת לו תמיד, הוא ישכח את כל הטוב ויזכור רק את הסירוב."
"האוהבים הולכים ומחזיקים ידיים כי הם עיוורים.
"שנאה תעוור עיניי פיקחים"
כשפגשתי את יצחק במסגרת עבודתי בעמותת CareGivers Israel, הוא היה בן 98. זו הפעם הראשונה שבה יצרתי קשר אישי ובהמשך גם חברי עם אדם בגיל כזה. שמרנו על קשר קרוב, שמחנו בדברים הטובים והיינו עצובים כשפרידה, אשתו האהובה, נפטרה. הייתה לי הזכות להשתתף ביום הולדתו ה-100, עם משפחתו וחבריו הקרובים.
לגבי הזיקנה, נהג יצחק לומר: "שרהלה, קבלתי הבוקר טלגרמה. אין מה לפחד…שתי מיתות אדם לא מת, ומאחת איננו משתמט" (למשל כשהרגיש לא טוב)
"גם בצחוק יכאב לב"
אני בריא! – אני עשיר!
"אל תשליכני לעת זיקנה"
"תינוק נולד עם אגרוף קמוץ ואומר כל העולם שלי
זקן נפטר כשכף ידו פרוסה, ואומר: לא לקחתי מהעולם כלום
הכי אהב את מילות השיר: לו יהי לו יהי… כל שנבקש לו יהי, ואת השורות בשיר "השוטר" שאומרות: "לו להשיב ניתן את גלגלי הזמן"
לאחר מותו שאלתי את שרה אם תסכים שתמונתנו תופיע באתר של זקני השבט, והיא הסכימה. כך שלמעשה, מדי יום אני רואה את התמונה שלנו, ולבי מתמלא.
