סוכרת היא אחת המחלות הכרוניות השכיחות ביותר. בשנת 2021 היו בישראל כ – 548,000 חולי סוכרת, מגיל 18 ומעלה, כ 9.8% מהאוכלוסייה. בנוסף היו כ 3,300 ילדים חולי סוכרת, שהם כ 0.13% מכלל הילדים בני 2-17.
ישראל נמצאה במקום השישי מבין 36 מדינות החברות ב OECD בשכיחות המחלה, כשהממוצע בהן היה 6.7%.
יש שני סוגים עיקריים של המחלה, שבעבר נקראו סוכרת נעורים וסוכרת של מבוגרים. ההבדל הוא בהימצאות של אינסולין: סוכרת "נעורים", המכונה כיום סוכרת מסוג 1, מופיעה בד"כ בבת אחת, כתוצאה מפגיעה בתאים בלבלב שמייצרים אינסולין, וכבר מתחילת המחלה הילדים האלה זקוקים לתוספת אינסולין בזריקות באופן קבוע.
סוכרת של מבוגרים, המכונה כיום סוכרת מסוג 2, בד"כ מתפתחת באיטיות, לעתים בלי שהחולים בכלל יודעים שיש להם מחלה, ולרוב אין צורך בתוספת אינסולין במשך שנים ארוכות, אם כי אצל חלקם מגיע שלב, כעבור 10-15 שנים, כשהלבלב כבר לא מסוגל לייצר אינסולין וגם הם נזקקים לתוספת של ההורמון הזה.
יש עוד שני סוגים של סוכרת, נדירים יחסית:
LADA – LATE AUTOIMMUNE DIABETES IN ADULTS – מחלה שמופיע במבוגרים אבל מתאפיינת בדלדול מהיר יותר ביצור האינסולין בגלל נוגדנים שפוגעים בתאי הלבלב והחולים האלה נזקקים בשלב מוקדם יותר לתוספת אינסולין בהשוואה לחולי הסוכרת מסוג 2.
MODY – MATURITY ONSET DIABETS OF THE YOUNG – סוכרת שמתפתחת במהלך הבגרות המאוחרת או הבגרות הצעירה. המאפיינים שלה דומים לסוכרת מסוג 2 אבל היא הוגדרה לחוד בגלל שהיא מתפתחת, כאמור, בצעירים.
אנחנו נדון רק בסוכרת מסוג 2, סוכרת של מבוגרים, שהיא השכיחה ביותר.
חשוב לציין כבר בתחילה שיש שלוש אוכלוסיות בישראל שהסוכרת מהסוג הזה שכיחה יותר בקרבן:
- יוצאי תימן
- יוצאי אתיופיה
- נשים ערביות
גם יוצאי תימן וגם יוצאי אתיופיה הסתפקו במזון מועט בארץ מוצאם ועבדו קשה למחייתם. הם פיתחו "גנים חסכניים", והגוף שלהם ידע לתפקד היטב בתנאים המוגבלים האלה. כשהגיעו לישראל, השתנה אורח החיים שלהם בבת אחת. הם הפסיקו לעשות פעילות גופנית ואוכל לא חסר, אז ממצב של פחות מחצי אחוז סוכרת שנמצאה בקרב עולי אתיופיה עם בואם, הם הגיעו כיום לשכיחות של 17% !!! כך גם בקרב יוצאי תימן, שהשכיחות בקרבם היא לפחות 12%. הנשים הערביות נהגו לעבוד קשה בעבודה פיזית בשדה, וכיום אינן עובדות קשה ולא עושות פעילות גופנית, וגם בקרבן השכיחות מגיעה ל 12% ויותר. חשוב להדגיש: הגנים החסכניים לא משתנים, בטח לא תוך דור או שניים. אנחנו רואים משפחות של יוצאי תימן שבהן ההורים הקשישים, שעלו מתימן, הצאצאים שלהם וגם הנכדים והנינים שלהם מפתחים סוכרת בשיעור הרבה יותר גבוה מאשר באוכלוסיית יוצאי אירופה, למשל. רק ערבוב גנים עם אוכלוסיות ממוצא שונה, אחרי מספר דורות, יפחית את הסיכון להתפתחות המחלה באוכלוסיות האלה.
סוכרת מסוג 2 מתאפיינת, לפחות בשנים הראשונות, לא בחסר אינסולין, אלא בתנגודת לאינסולין. האינסולין עוזר לסוכר שאנו אוכלים להיכנס לתאים, והוא משמש חומר דלק לכל הפעילות הגופנית. השמנת יתר, שמאפיינת את רוב חולי הסוכרת מסוג 2, וחוסר פעילות גופנית גורמות לכך שהאינסולין שהלבלב שלהם מייצר לא מספיק והסוכר נשאר בדם במקום להיכנס לתאי הגוף וגורם לכל הסיבוכים האופייניים למחלה. זה יכול להימשך שנים, עד שקורה אחד משניים: או שהלבלב מתעייף וכמות האינסולין שלו כבר לא מספיקה, או – במקרה הטוב, שהחולה משנה מאד את אורח חייו, יורד במשקל, עושה פעילות גופנית סדירה ושובר בכך את התנגודת לאינסולין שקיימת בגופו. אפשר לחיות עם המחלה שנים רבות בשלום, אם מקפידים על כמה כללים: פעילות גופנית סדירה, תזונה נכונה, הימנעות/הפסקת עישון ושימוש בתרופות מתאימות לפי הצורך. אם המחלה לא מאוזנת, עלולים להתפתח כמה וכמה סיבוכים קשים ומסוכנים, שנובעים רובם ככולם מחסימות של עורקי הדם השונים כתוצאה משקיעת כולסטרול וחומרים מזיקים אחרים, שסותמים את הצנרת. התופעה הזאת מתרחשת אצל כולנו, אבל נפוצה ומהירה הרבה יותר בקרב חולי סוכרת, בעיקר אם אינם מאוזנים היטב.
מחלת כלי דם שמזינים את הלב גורמת להתקפי לב, שעלולים להסתבך באי ספיקת הלב: הלב הוא שריר שתפקידו להזרים דם עשיר בחמצן מהריאות לכל הגוף ולהחזיר לריאות דם עניי בחמצן כדי לאוורר אותו. אם שריר הלב נפגע בגלל שאחד או יותר מהעורקים שלו נחסם, המשאבה כבר לא מצליחה להזרים מספיק דם לרקמות והחולה מתקשה בפעילות היומיומית. מחלת כלי דם שמזינים את המוח גורמת לאירועים מוחיים, שעלולים מצדם לגרום נכות וקושי בתפקוד. מחלת כלי דם שמזינים את הכליות עלולה לגרום לאי ספיקת כליות, עד כדי צורך בדיאליזה. מחלת כלי דם שמזינה את העיניים עלולה לגרום לעיוורון. מחלת כלי דם שמזינים את הרגליים עלולה לגרום לצורך בקטיעת חלקים פחות או יותר נרחבים של הרגליים בהיעדר איזון של הסוכרת.
נכון להיום, קשה להחלים מסוכרת, אלא אם כן מדובר בחולה עם עודף משקל ניכר, שעבר "ניתוח לקיצור קיבה" או משתמש כיום בתרופות החדישות שעוזרות לרדת משמעותית במשקל וירד למשקל גוף מיטבי, אבל זה המקרה הנדיר. הייתה לי מטופלת ממוצא תימני שכבר בגיל 14 פיתחה סוכרת מסוג 2 ("סוכרת של מבוגרים") הן בגלל מוצאה והן בגלל השמנת יתר. לקח לי שנה וחצי לשכנע אותה לעבור ניתוח קיצור קיבה (אז עוד לא היו התרופות החדשות שעוזרות משמעותית להפחית משקל) ואכן היא החלימה מהמחלה, אבל לצערי השמינה שוב כעבור מספר שנים והמחלה חזרה.
אז מה עושים? ראשית, מקפידים על פעילות גופנית סדירה, תזונה מאוזנת בעזרת דיאטנית, הימנעות/הפסקת עישון ושימוש בתרופות לפי הצורך. יש גם צורך לפנות למעקב קבוע של רופא ואחות אחת לתקופה, שכולל בדיקות דם, בדיקת לחץ דם ובדיקת כפות הרגליים כדי לוודא שאין הפרעה בזרימת הדם לרגליים שעלולה לגרום לנמק. יש להקפיד על נטילת התרופות שנרשמו, ויש כיום מגוון רחב של תרופות, מקבוצות שונות, שתקצר היריעה מלפרט אותן כאן, אבל ניתן להתאים לכל חולה את השילוב התרופתי המתאים לו, שישיג את האיזון הדרוש.
אז מה זה איזון? סוכרת מוגדרת כיום כשיש שני ערכים של סוכר בצום, שנלקחו במועדים שונים, שעולים על 126 גרם אחוז, או ערך של המוגלובין מסוכרר (HBA1C) שעולה על 6.5%. ההמוגלובין הוא החומר האדום בדם, שחלקו קשור לסוכר. עד 5.6% נחשב תקין. מ ערך של 5.7 עד 6.4 נחשב "טרום סוכרת" ומערך של 6.5% ומעלה נחשב סוכרת. האנדוקרינולוגים ממליצים להוריד את רמות הסוכר ככל שניתן. מאידך, איגוד הרופאים האמריקאי פרסם לפני כשלוש שנים מאמר לפיו ניתן להסתפק באיזון של 7.5% המוגלובין מסוכרר והוויכוח עדיין נטוש. מאמר שיצא ממש החודש מדבר על איזון בין פחות מ 7 עד 7.5% בבריאים יחסית ופחות מ 8% בחולים שיש להם מחלות נוספות במקביל. בכל מקרה, כולם מסכימים שבקשישים אפשר להסתפק באיזון בין 7.5-8% המוגלובין מסוכרר. חשוב לציין שרבים מחולי הסוכרת סובלים במקביל גם מיתר לחץ דם (כ 70%) וכולסטרול גבוה, מה שאומר שחייבים לאזן במקביל גם את המחלות האלה, שגם הן מעלות אם הסיכון לחסימות של העורקים, על כל התוצאות הנגרמות מכך.
המצווה החשובה ביותר ביהדות היא "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". כולנו מצווים לשמור על בריאותנו כדי להאריך חיים וליהנות מחיים טובים ומאושרים.
ד"ר גבעון הוא מומחה ברפואת המשפחה ובריאות הציבור
