(מטעמי נוחות והרגלי קריאה של הציבור הרחב מנוסח מאמר זה בלשון זכר, אך מיועד לשני המינים).
גם במאה ה- 21, סרטן ממשיך להוות את גורם התמותה המרכזי בארץ ובעולם המערבי. למרבה הצער, גורם הסיכון המשמעותי ביותר להתפתחות סרטן הינו הגיל, וגורם זה אינו ניתן לשינוי. לפיכך, עם הזדקנות האוכלוסייה, וככל שהטיפול בשאר המחלות הכרוניות הולך ומשתפר, כך גדל מספרם של האנשים הזקנים (שבמאמר זה יוגדרו כאנשים מבוגרים מעל גיל 75) המאובחנים ומתמודדים עם מחלות אונקולוגיות.
טרם בואנו לדון באונקולוגיה גריאטרית – הטיפול בסרטן בזקנים, עולה הצורך להסביר מדוע יש להקדיש דיון נפרד לתחום זה. התשובה לכך היא כי הן יעדי הטיפול והן סיבוכי הטיפול שונים אצל אנשים זקנים מאצל אנשים צעירים יותר. זאת ועוד, לעיתים (אך לא תמיד), התנהגות המחלה הממארת שונה בקבוצות גיל שונות. ובתוך כך, ישנה מעט מאד 'רפואה-מבוססת-עדויות' שמתייחסת לשאלה כיצד יש להתאים את הטיפול האונקולוגי לאנשים זקנים, שכן חלקם של מטופלים אלו במחקרים הקליניים הינו קטן ביותר, ולעיתים קבוצה זו אף נעדרת לחלוטין מאוכלוסיית המחקר. יתר על כן – זוהי קבוצת הגיל היחידה שבה ניתן הן לטעות לכיוון של 'טיפול-יתר' (over-treatment) והן לכיוון של 'תת-טיפול' (undertreatment), על כל המשמעויות הנגזרות מטעויות אלו.
הערכת גריאטרית מלאה (complete geriatric assessment) בעת קבלת האבחנה של מחלה אונקולוגית יכולה לסייע בכמה היבטים משמעותיים: ראשית, ביכולתה להעריך את תוחלת החיים הצפויה של האדם הזקן בהיעדר מחלה אונקולוגית מחד, ואת מידת השבריריות שלו מאידך, וכפועל יוצא מכך את מידת יכולתו לעמוד בטיפול האונקולוגי המוצע. שנית, ביכולתה של ההערכה הגריאטרית המלאה להצביע על סינדרומים גריאטריים הפיכים, אותם ניתן לנסות ולתקן בטרם תחילת הטיפול, דוגמת תזונה לקויה, הפרעות ביציבות, חסרים סנסוריים (ראייה, שמיעה) ועוד. שלישית, היא כוללת סריקה של 'פולי-פרמציה' (ריבוי תרופות) על מנת להקטין שימוש בתרופות לא חיוניות שעלולות לפגום בטיפול האונקולוגי או להוסיף רעילויות. ולסיום – הערכה גריאטרית יכולה לסייע בהגדרת מטרות הטיפול ומסגרות התמיכה הפסיכו-סוציאליות של האדם הזקן. אכן, מחקר מבוקר על אוכלוסייה של חולי סרטן ריאה מעל גיל 70 הדגים שהערכה גריאטרית מלאה אפשרה דיוק טוב יותר בהתאמת 'עוצמת הטיפול' (שנע על מנעד בין טיפול תומך בלבד, טיפול אונקולוגי בכימותרפיה בודדת, או טיפול במשלב כימותרפי) מהערכת האונקולוג המטפל בלבד. במחקר זה, הרעילות בקבוצת המטופלים שעברה הערכה גריאטרית, ואחוז המטופלים שהפסיקו טיפול בשל רעילות, הייתה נמוכה יותר באופן מובהק מבקבוצת הביקורת.
כשמדברים על תכנית טיפול אונקולוגי לאוכלוסייה המבוגרת, יש להבדיל בין טיפול שמטרתו להשיג ריפוי מלא, לבין טיפול במצבים שאינם ברי-ריפוי. במקרה הראשון, תכנית הטיפול הינה בדרך כלל רב-תחומית ויכולה לכלול ניתוח, טיפול תוך-ורידי וקרינה. התפשרות על כל אחד ממרכיבי הטיפול עלולה לפגום בסיכויי הריפוי. עם זאת, תכנית הטיפול המלאה עלולה להיות קשה מידי למטופל הזקן. לפיכך, כל מקרה של טיפול מרפא חייב להיות נידון בישיבה רב-תחומית, ורצוי מאד שכל אדם זקן העומד בפני טיפול כזה יעבור הערכה גריאטרית מלאה.
במקרים בהם הסרטן איננו בר-ריפוי, הטיפול האונקולוגי יתרכז ביעדים של הארכת חיים ושיפור איכות חיים, והוא מכונה 'טיפול פליאטיבי'. גישתי לטיפול פליאטיבי עבור אנשים זקנים מתבססת על העקרונות הבאים:
- 'לעולם את תניח הנחות' – ישנם אנשים זקנים המעוניינים בהארכת חיים, וישנם המעוניינים בעיקר בשמירה על איכות חיים. ישנם כאלה המוכנים לשלם מחיר כבד של תופעות לוואי, וכאלה שעצמאותם ותפקודם הם החשובים להם ביותר. יש לשאול, לדון ולדבר על הדברים בצורה שקופה וכנה, בנוכחות מעגל התמיכה של המטופל.
- 'ראשית אל תזיק (primum non nocere)' – זהו העיקרון המוביל ברפואה תמיד, לא כל שכן בטיפול אונקולוגי עבור אנשים זקנים.
- הגדרת היעד אותו מנסים להשיג באופן מדויק – דוגמת הפחתה בעוצמת הכאב, עלייה בתיאבון, שיפור בחולשה, וכו'.
- "התחל לאט ובזהירות" (start low and slow) – מתן טיפול במינון נמוך, בתרופה בודדת, בהתאם לשיקול קליני.
- מעקב קליני תכוף, תוך תיעוד דקדקני של תועלת מחד ותופעות לוואי מאידך, ותוך גמישות במשטר הטיפולי.
- הפסקה מהירה בטיפול במידה ולא מושגת תועלת.
- המשך בטיפול כל עוד ישנה תועלת באיכות החיים, וכל עוד המטופל מעוניין.
גישה זו מאפשרת, לעיתים, להשיג תועלת משמעותית באיכות החיים, תוך שמירה על תופעות הלוואי למינימום. ולא פחות חשוב מכך – היא שומרת ומכבדת את זכות הבחירה של האדם הזקן ואת ריבונותו.
ד"ר ליבוביץ, חברת צוות זקני השבט, היא מנהלת המכון האונקולוגי במרכז הרפואי שמיר, וחברת סגל בכירה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב.
