מה בין אהבה לכאב?
כאב. כולנו מכירים אותו. מציק, מפריע, מגביל. הוא יכול להיהפך למרכזי בתשומת ליבנו, גורר ריכוז עצמי, בגוף, ואף להסתגרות ובדידות מסוימת.
לא פעם נתבקשתי להמליץ על טיפול לכאבים. כאב, תחושה סובייקטיבית, בעיה המוכרת לחלק ניכר מהאוכלוסיה המבוגרת. לפני כמה שנים, בתחילת דרכי כמומחה בגריאטריה, שאלתי אישה מבוגרת אם כואב לה משהו. המטופלת צחקה, ובחצי צחוק, ענתה לי – איזה גריאטר אתה? אתה לא יודע שלכל הזקנים כואב משהו כל הזמן??
איך נכנס לכאן הנושא של אהבה? ההגדרה שלי של אהבה הינה "להניח לעצמי להיות הכי שאני יכול, בכדי לאפשר לאחרים להיות גם". אני מאמין שאהבה היא בחירה, ולעשות רפואה אוהבת, אמפטית וכוללנית, זו גם בחירה מודעת שצריך לעשות. בחירה שלי, וזה לא קשור במטופל מולי. במקרה של כאב, זה להניח לחוויה, רעיונות ודעות שלי על כאב, להניח לשיפוטיות שלי, קוצר הזמן שלי, הלחץ שלי, המטופל הנוסף שממתין לי – ולראות את המטופל/ת שמולי.
אני לא מאמין שלכולם צריך לכאוב כל הזמן. ממש לא.
הטיפול בכאב אינו פשוט. יש סוגים רבים של כאב, יש דרגות שונות של כאב, והחוויה של כאב שונה מאדם לאדם. האבחון המדויק מאד חשוב, כי הטיפולים בכאב צריכים להיות מכוונים למקור, במידת האפשר, ולא רק בסימפטום עצמו. לא פעם כדאי להגיע למומחה בתחום של כאב. כאב יכול להיות ממקור נקודתי בגוף, כגון פצע או חתך, כאב יכול להקרין למקום רחיקני, למשל, כאב בברך יכול להיות מבעיה בירך, כאב יכול להיות על רקע דלקת או פגיעה במערכת העצבים, נוירופתיה, יכול להיות ממקור שרירי, מפרקי, ועוד. ויחד עם האפשרויות האלה, חלק מהכאב יכול להיות על רקע נפשי/רוחני. עצב, בדידות, דכאון, תסכול, ייאוש, מתח, פחד. וקרוב לוודאי, שבלא מעט מתסמונות הכאב, יש מרכיב משולב גופני ורגשי.
יש הרבה טיפולים לכאב. לרוב הטיפולים יש תופעות לוואי משמעותיות, בעיקר ביעילים יותר. תופעות לוואי אלו יכולות לבוא לידי ביטוי באופן גופני, עד לכדי פגיעה תפקודית או מערכתית, ויש גם את ה"תופעות הלוואי הכלכליות" של הטיפולים. הטיפולים יכולים להיות תרופתיים, וישנן קבוצות שונות של תרופות, המשפיעות על מערכות שונות וקולטנים שונים, עם עוצמות שונות. טיפול יכול להיות התנהגותי, למשל CBT – Cognitive Behavioral Therapy, יש טיפולים של רפואה משלימה, כולל דיקור, רפלקסולוגיה ועוד, טיפול יכול להיות חימום, קירור, תנועה או קיבוע. טיפול יכול להיות מכוון לעצבים בגוף, למערכת העצבים המרכזית (מוח), יכול להיות מטשטש, נוגד דלקת. לכל סוג של כאב יש את הטיפול שמתאים לו. האתגר נעוץ כמובן בהתאמה.
ובכל זאת, אהבה? כרופא שמנסה לאבחן ולטפל בכאב, צריך להכיר בכך שכאב יכול להיות על רקע רב סיבתי, וההתייחסות צריכה להיות כזו. לא רק לאבחן את מקור הכאב, אלה לאבחן את ההשפעה של הכאב על איכות החיים ועל התפקוד היומיומי. בשביל זה צריך ממש לראות את המטופל. יש המון ריפוי בלהיראות, בתחושה שרואים אותנו (רופא, מטפל, הורה, ילד, בן/בת זוג). זקן שנפל ונחבל, ושוחרר מהמיון/מוקד, לאחר שלא נמצאו שברים בהדמיה שעבר, לא תמיד יקבל מענה טוב לכאב, ולרוב גם לא קיבל מענה לסיבת הנפילה, חשוב לא פחות. התאמת הטיפול התרופתי לכאב (הרי בסופו של דבר, בכאב לרוב זה מגיע לכך…) גם צריכה להיעשות בסבלנות ובאהבה.
כי לא, אני לא מסכים עם המטופלת בתחילת מה שכתבתי. לא צריך לכאוב כל הזמן. גם לא רוב הזמן.
לסיכום – "מה בין אהבה לכאב" זו בכלל לא השאלה. אני מאחל לכולנו שנחווה את חיינו עם כמה שפחות כאב. ושאם כבר כואב, שנדע למצוא טיפול ומטפל אוהב.
ד"ר אוליבן, חבר צוות זקני השבט, הוא מומחה בגריאטריה ופנימית, מנהל היחידה הגריאטרית וסגן מנהל מחלקה פנימית ג' בבית חולים בני ציון בחיפה
